תובנות

לכבוד יום האישה הבינלאומי התחשק לי לכתוב עשרה דברים המייחדים אותי כאשה, בת כמעט 43 בעולם של היום. אם הייתם שואלים אותי לפני כמה שנים בטוח הייתי עונה אחרת 1. אני רב ממדית ורב גילאית ויודעת לנוע בין הממדים והגילאים במהירות שיא. אני יכולה להתחבר לילדה הקטנה שבתוכי לרגעים בצורה עמוקה ביותר. לכאוב, לצעוק, להיות נזקקת ולהרגיש שאני חייבת תמיכה ברגע זה ממש, ותוך מספר רגעים להתחבר מחדש לאמא שאני ולדאוג לילדה החיצונית שלי למה שהיא זקוקה לו ברגע, או להתחבר לאישה הפראית, העוצמתית והמינית שאני ולהטריף את החושים של הגבר שנמצא איתי. 2. אני מחוברת באופן עמוק לצד הזכרי שבי. אני שלמה עם החיבור הזה ואוהבת אותו מאוד. פעם מאוד התביישתי ביכולת הזאת שלי להיות חדה, בהירה, מהירה ומכוונת מטרה. היום אני מאוד מחוברת אל היכולת הזאת שבי ומשתמשת בה לעשות פעולות מועילות בעולם, לקדם את העסק שלי ולתמוך באנשים שמסביבי להתחבר לאנרגיה של עשיה. אני מרגישה הרבה יותר נוכחת בכל רגע ורגע ביום יום ומשיגה תוצאות שלא חלמתי עליהן אפילו. 3. אני מחוברת לרחם ולדם שלי חיבור שרק הולך ומעמיק. לפני קצת יותר מעשר שנים עדיין לקחתי גלולות למניעת הריון ולא היה לי שום חיבור לרחם ולדם הוסת. מאז שילדתי והפסקתי עם אמצעי מניעה הורמונליים, וככל שהשנים עברו החיבור שלי למחזוריות ולדם הלך והעמיק. היום אני ממש מרגישה בגוף מתי אני מבייצת ומתי הדם שלי מגיע. אני מזהה את השלב שאני נמצאת בו בחודש לפי מצבי הרוח, התיאבון, תחושות הגוף ורמת האנרגיה המינית. 4. ככל שאני מסכימה לעשות שלום עם הצד הזכרי שבתוכי הצד הנקבי שבי מקבל יותר ויותר מקום פשוט להיות. בשנים האחרונות אני עושה מקום בתוכי להיות קצת יותר בצד המקבל והנתמך. אני מרשה לעצמי לבקש ולקבל עזרה. אני מחוברת יותר לצד שנמצא כל הזמן בתנועה ולא תמיד יש לו כייוון ומטרה. אני מרשה לעצמי יותר לחוות את החיים ברגע, גם כשאין שום תוצאה ויעד ברורים. אני יוצאת יותר לטייל בטבע ושוהה בו ללא מטרה, רק מתוך חיבור לאלמנטים השונים. 5. בשנים האחרונות חזרתי לעסוק בתחביבים שמלווים אותי מאז שאני ילדה שלמשך הרבה שנים נדחקו לפינה ולא קיבלו מקום. חזרתי לנגן בגיטרה ולשיר, חזרתי לרקוד ואפילו התאהבתי בסגנון ריקוד חדש. חזרתי לאסוף צדפים, קריסטלים, נוצות ועוד דברים מהטבע איתם אני מקשטת כל פינה אצלי בבית ומאפשרת דרכה מקום לרוח לבוא ולהתגלות בחומר. אני עדיין מתכננת להתחיל לעסוק בקדרות. מחכה לרגע הנכון שיגיע. 6. בשנים האחרונות אני לומדת דברים רק כי בא לי ללמוד אותם והם מעניינים אותי, ולא בגלל שצריך וכדי או בגלל שהם "יקדמו" אותי או "יפתחו" לי איזושהי דלת. בעבר למדתי כמה דברים גם כי היה לי בא, אבל גם כי חשבתי שזה מה שיפתח ויקדם אותי. כמעט תמיד כשבחרתי ללמוד משהו מתוך מטרה, מהר מאוד נמאס לי להתעסק בו ולא המשכתי. לעומת זאת כל דבר שלמדתי מתוך מקום של תשוקה פתח לי עולמות חדשים בתוכי ומחוצה לי והעיף אותי למקומות שלא חשבתי שאגיע אליהם. 7. היום אני כבר לא מפחדת ולא מתביישת להיות עצובה, עצבנית, כועסת או מוטרדת. היום כשאני פוגשת רגשות "דחוסים" או "נמוכים" אני יודעת שהם כאן כדי להאיר לי על משהו שכבר לא עובד ומבקש להתנקות. היום בימים שאני עצובה או כועסת, אני כבר לא מסתגרת בעצמי ושותקת, אלא מתקשרת עם העולם והאנשים הסובבים אותי את הצרכים והרגשות שלי ומאפשרת לי להיות כפי שאני גם ליד א.נשים אחרים. היום אני לוקחת אחריות על הרגשות שלי ועושה איתם עבודה לפני שאני משליכה אותם על אחרים. רוב הזמן זה עובד לי וכשזה לא עובד אני נהיית מודעת לזה שאני משליכה על אחרים ומתקשרת את הידיעה הזאת עם הקרובים אלי. אני מרשה לעצמי להיות גם חלשה ופגיעה ליד אחרים, אפילו מול התלמידים בסדנאות שלי, ויודעת שהרגשות הם כמו גלים ועוד רגע הגל הנמוך יעבור ויגיע גל גבוה. 8. בשנים האחרונות התגברתי על פחדים מאוד עמוקים ושורשיים שהיו טבועים בי שנים כמו פחד מדבורים (נעקצתי השנה פעמיים), פחד להכניס את הראש למים בבריכה (היום אני מתרגלת ריקוד במים בקבוצה), פחד ממים קרים (אני טובלת בבריכות ומים קפואים בהנאה) ועוד. היום אני פחות מפחדת ויותר מתרגשת מהלא ידוע והלא מוכר, ועם זאת שמחה ומוכנה יותר להתנסות בדברים חדשים שפעם חשבתי שלא אנסה. מתרגשת לגלות כל פעם מחדש שלמרות שאולי היה בי קצת פחד, נשארתי בחיים אחרי החוויה ואפילו יצאתי מחוזקת ושלמה יותר עם עצמי ובא לי ממנה עוד. 9. היום אני כבר לא מחכה לאביר על הסוס הלבן שיבוא ויציל אותי ויוציא אותי מהבור בו אני כלואה. הרבה שנים חשבתי שהוא צריך להגיע וכשהוא יגיע אז הכל יהיה בסדר. היום אני יודעת שהכל כבר בסדר. היום אני יודעת שאני יכולה לבחור לצאת מהבור בעצמי בכל רגע נתון ואין שם אף אחד שמחזיק אותי כלואה. אני נהנית להיות אישה חופשיה שבוחרת אם, מתי ואיך להיות בקשר עם גברים בחיי. שמחה שיש לי הרבה חברים גברים, בוגרים ומודעים ושהחברות בינינו יכולה להתקיים ולהמשך גם ללא שום אינטראקציה מינית בינינו. היום אני יודעת שאני אהובה ומוערכת על ידי הגברים שבחיי גם אם אין בינינו מיניות. אני שמחה לשמור את החיבור המיני רק לגבר אחד אתו יש לי קשר אוהב, מכבד ואינטימי. קשר של לב, רגש, תודעה ומיניות מעצימה. 10. אחרי המון שנים שלבשתי על עצמי שריון שכיסה על הפגיעות והחולשה שלי וגרם ללב שלי להסגר, אני יכולה להגיד בוודאות שחלקים מאוד גדולים ממנו כבר אינם קיימים. לחלקים הרכים שבי יש היום הרבה יותר מקום וזה מאפשר לי ליצור חיבורים עמוקים ואינטימיים יותר עם הגברים והנשים שבחיי. ככל שאני יותר פוגשת את המקומות החלשים והפגיעים שבי, יש בי יותר מקום לפגוש אותם אצל אחרים ואחרות. אני מרגישה שהתרחבתי ויש בי מקום יותר להכיל את המורכבות של החיים שבתוכי ומסביבי. יש בי הרבה יותר חמלה וחיבור לכל בעלי החיים והצמחים, לבני האדם באשר הם ולאדמה. היום אני מרגישה אישה ממש לא מושלמת, אבל ממש שלמה  בתמונה אני מתחברת אל עץ החרוב האהוב עלי

שבת בצהריים אני תופסת לי פינה ליד הקמין לקרוא ספר ויובל בשיחת וידיאו עם החבר האהוב שלה מרחובות זה שהכירה בגן לפני יותר משלוש שנים ומיד התאהבו. הם לא התראו כבר יותר משנה, אבל הם מדברים ומשחקים דרך המסך כאילו הם נפגשים עדיין כל יום כמה קסם יש באהבה הטהורה הזאת ללא סיפורים ללא השלכות פשוט חיבור בין שני לבבות פתוחים ואוהבים שלמרות המרחק והזמן שעבר מעבירים עכשיו כבר כמה שעות יחד בשיחת וידיאו, צחוק ומשחק אהבה טהורה ואני, תוך כדי קריאה בספר "מעבר המכשפים" על החוטים האנרגטיים הנרקמים ונשארים במשך 7 שנים, בין גבר ואישה שהיו באינטימיות בעבר על זה שיש איזושהי אנרגיה שממשיכה לזרום מהאישה אל הגבר כל עוד לא יתבצע שם תהליך של שחזור וניקוי חושבת על כל מערכות היחסים האינטימיות שהיו לי עד לפני כמה שנים על כל הפעמים שנכנסתי לאינטימיות מינית רק כי הגוף שלי ביקש לפרוק מתח על כל הפעמים שלא באמת רציתי להיות במיניות, אבל היה לי לא נעים לומר לא ופחדתי פחדתי שאם אומר לא הוא ילך ואשאר לבד פחדתי להרגיש לא אהובה ולא רצויה פחדתי לאכזב וליצור סיטואציה לא נעימה ועל כל הפעמים שרציתי להיות במיניות רק בכדי לקבל חום ואהבה רק בשביל להרגיש קרבה והערכה עצמית וכל הפעמים בהם לא ממש הייתי נוכחת בגוף ובתודעה כי שתיתי או עישנתי או כי המחשבות שלי נדדו למקומות אחרים לחלוטין מאשר אותו רגע אינטימי גם היום, אחרי שנים של מודעות ותרגול אני יכולה למצוא את עצמי לרגע מתפתה להיכנס למיניות מתוך צורך או ריצוי או כשאני לא לגמרי בנוכחות ואז אני עוצרת בודקת מה באמת חי למה אני שם פותחת את מה שעובר עלי לשיחה עם הפרטנר ובודקת איפה הוא ולרוב, משהו יעלה שם שהוא לא רק שלי ונחקור את זה יחד ואולי בסוף מיניות תתממש ואולי לא אבל נהיה שנינו מודעים לסיבה של החיבור וניצור יחד קרבה ואינטימיות אני יודעת שזה נשמע מאוד אוטופי כזה להיות במודעות כזאת גבוהה עם עצמי לצרכים ולרצונות שלי להיות מסוגלת לתקשר אותם עם הפרטנר שלי מבלי לפחד וגם לקבל פידבק ושיתוף פעולה וליצור ביחד הזדמנות לריפוי משותף אני יודעת שלא כל הגברים וגם לא כל הנשים הגיעו לרמת מודעות כזאת ומסוגלים גם לתקשר את מה שהם פוגשים בצורה כנה ופתוחה כי זה מפחיד זה מפגיש עם חלקים מודחקים וכואבים שלנו וזה דורש אומץ, התמסרות ואמונה אולי בגלל זה אני היום ממש בררנית בנוגע לפרטנרים שלי למיניות אולי בגלל זה אני לא עונה לאף אחד שמנסה להתחיל איתי בהודעות ברשת ואולי בגלל זה אני מתמחה כל-כך במיניות מודעת, בריאה ומקודשת כי זה מה שאני מתרגלת ביום יום שלי מודעות לעצמי מודעות לאחר תקשורת כנה ופתוחה ודיוק בחיבור פיזי, רגשי, מנטלי ואנרגטי אנחנו לא ילדים עברנו אי אלו דברים בחיינו מערכות יחסים פרידות, אכזבות נישואין, גירושין ריבים, השלמות והכל יושב לנו בגוף וצף בכל פעם שיש טריגר קטן אז זה לא פשוט להביא את עצמינו באותנטיות רדיקאלית לקשר זה מפחיד זה מעמת ולא כולם רוצים להתמודד עם כל השדים שלהם מהעבר מאחלת לנו תודעה שקטה יותר לב פתוח יותר גוף רגוע ונעים יותר ורוח של ילדים כאלה שרק רוצים לשחק יחד למרות המרחק והזמן כדי לחבור יחד בריפוי באהבה טהורה  צילמה ענת לוינסקי

יש משהו אחד שלא הרבה אנשים יודעים עלי - אני לא רואה טוב. אני מרכיבה משקפיים. אני רוב היום עם עדשות מגע ומרכיבה משקפיים רק בלילה לפני השינה, אבל הראיה שלי גם עם המשקפיים והעדשות אף פעם לא לגמרי חדה. זה ככה מאז שהייתי בת 17 כשביליתי בבית במשך חודש תחת השפעת כדורים פסיכיאטרים שניתנו לי בטענה שמשהו אצלי לא בסדר. הראייה הפיזית שלי אמנם החלה להיטשטש, אך הראיה שלי את העולם והדברים בו רק נהייתה חדה יותר וברורה יותר. היום אני גם יודעת שיש לזה שם או הסבר שנקרא "פרוז'קטורית מנטלית". וכזאת אני. רואה, מאירה, מנתחת, מסבירה וחודרת. זה לא תמיד נעים, לשני הצדדים במיוחד אם אני לא מוזמנת לחקור, לנתח, לשקף ואפילו לייעץ. למדתי במשך השנים האחרונות שהרבה יותר נכון עבורי להמתין להזמנה ראויה להראות ולשקף למי שמבקש ממני ולא להתפרץ ומיד להגיד לאחרים את מה שאני רואה. כי אני רואה הכל, וגם מרגישה, בגוף. אני רואה ומרגישה את הסיפורים, הדפוסים, הלופים המנטליים, האמונות המגבילות, הרגשות המודחקים והבלתי מבוטאים, אני באמת רואה הכל. וגם יודעת ממבט עיניים ראשון אני יכולה לדעת המון על האיש או האישה שמולי ואפילו רק מתמונה ובטח מהקול בצד השני של הטלפון. וזה לא פשוט לחיות ככה לא כולם תמיד רוצים להסתכל במראה ולראות את כל הקמטים, הכתמים, העיוותים והפצעים שלהם. הרבה א. נשים מעדיפים לשים משקפים ורודות או איפור, ולהסתובב במציאות כאילו החיים הם סרט של וולט דיסני. למזלי ולחוכמתי מצאתי לי מקצוע בו אני יכולה להשתמש ביכולת הראיה שלי. בחוכמה, בתשומת לב ובהסכמה. ומי שהיה אצלי בקליניקה או בסדנה יודע אני אומרת רק את האמת בעיקר את זאת שא.נשים מפחדים לשמוע אני לא מתנחמדת כדי שיישארו אצלי בתהליך הגוף שלי כל-כך פתוח שהוא קולט הכל כל ניאונס, כל טון דיבור והמיינד שלי חד, מנתח את כל מה שהגוף מרגיש ויוצר פלט שיוצר טרנספורמציה לפעמים הטרנספורמציה חזקה מדי. זה כמו מדיסינה שצריך לדעת באיזה מינון להשתמש בה ומה לעשות אחרי שהיא מסיימת את העבודה שלה איך לחזור ולהרכיב את כל החלקים מחדש אחרי שעברו פירוק ואני שם מרגישה רואה יודעת נותנת יד למי שמבקש עוזרת לחבר מחדש את מה שהתפרק ומבקש להיאסף זה מסע שלא כל אחד בשל לעבור אותו אבל האמיצים ביותר שנשארים איתי לתהליכים ארוכים זוכים בטרנספורמציה חזקה ובריפוי עמוק אם זה מדבר אליכם, אפשר לפנות אלי בפרטי או בוואטסאפ ואשלח לכם את כל הפרטים היבשים אודות המפגשים איתי בקליניקה, שיספרו לכם גם אודות כל הכלים שלמדתי ורכשתי במסע חיי. אבל בפועל, אם תשאלו כל מי שמבין קצת הריפוי מתחיל ומסתיים בראיה ובחדות שלא ממש זקוקה למשקפיים בכדי לראות וליצור שינוי כאן ועכשיו במציאות צילמה ע נת לוינסקי

אז מה אני עושה בחיים האלה או מה בעצם באתי לעשות כאן בגלגול הזה? בסופ"ש האחרון עברתי מסע עוצמתי בטבע של ים המלח. שלושה ימים בלי חשמל ובלי מים זורמים, עם חיבור ישיר לבריאה באמצעות טקסים עוצמתיים, הביאו אותי לחיבור עמוק לכל האלמנטים ומעבר להם. התחברתי לאדמה, לאש, למי הקריסטל, לירח ולכוכבים ושאלתי אותם - מה באתי לעשות כאן למען האלה בכדור הכחול והמטורף הזה שנקלענו אליו? למה בחרנו להתגלם כישויות אור נצחיות בגוף ולשאת כל-כך הרבה סבל וכאב? למה רוב האנושות חווה כרגע שחזור טראומה גילגולית וקולקטיבית ונמצאת במצב של קיפאון וכניעה, כשבעצם כבני אנוש יש לנו כוחות עצומים ברמה הפיזית, התודעתית, הרגשית והאנרגטית להתגבר על מכשולים ולהיות בעוצמה שלנו כנגד כל כוח אחר שמגיע מולנו. למה אנחנו עדיין כלואים בתוך הגוף הזה? וככל ששאלתי את האלמנטים והרוחות את השאלות האלה לא קיבלתי תשובה ישירה אלא פשוט צחקתי. לא יכולתי להפסיק לצחוק. כן, זה אולי מוזר אבל מסתבר שזאת הייתה הדרך של היקום לתת לי את התשובות. אל מול התחושות הקשות שהגוף שלי הרגיש בעוצמה וספג תחושות של פחד, צמצום, חוסר ערך עצמי, קורבנות, חוסר יכולת ביטוי, חרדה, בלבול וכאוס מוחלט כל מה שהוא ביקש לעשות היה לצחוק. וגם קצת לבכות, אבל בעיקר לצחוק. ולזוז לרקוד, לרטוט, לשיר ולצעוק, לשחק ולהשתולל כמו ילדה ולאפשר לכל האנרגיה הזאת להישלח אל האש ולמות ולהביא משהו חדש לעולם. מאז שאני זוכרת את עצמי אני רוקדת. כבר כשהייתי בת 5 רקדתי מלא מול המראה, והייתי עושה הופעות ריקוד לאמא וסבתא שלי בסלון. בגיל 8 כבר התחלתי לרקוד בלט והייתי בחוג התעמלות קרקע, ומאז בעצם ועד היום אני לומדת ומתעסקת באמנות הזאת שנקראת לחיות בגוף. כמעט כל מה שלמדתי ולימדתי בחיי הוא חיבור לגוף. במשך שנים רבות חקרתי את החיבור לגוף הפיזי דרך טכניקות שונות ומגוונות של תנועה, מגע, נשימה, ביטוי קולי, תזונה אורך חיים נכון ועוד. גם החיבור לגוף התודעתי, הרגשי והאנרגטי הם חלק בלתי נפרד ממסע החקירה שלי, אך זה תמיד מתחיל ומסתיים בגוף. בשנים האחרונות העבודה החזקה של חיבור לגוף משכה אותי להתעסק באנרגיה המינית ובחיבור שלה אל הגוף. באופן בו אפשר להתחבר אליה, לרפא באמצעותה, לשלוט עליה וגם להשפיע באמצעותה על הקיום בתוך שדה האפשרויות הבלתי מוגבלות של החיים כאן. אני עדיין נפעמת מהזכות שניתנה לי ורכשתי בכל 40 ומשהו שנותיי כאן על הכדור להעמיק בעבודת הגוף ובחיבור אל הגוף. ואיך שבסופו של דבר הגוף הזה שאנחנו חיים בו הוא באמת באמת מקודש ומיוחד. וכמה שלכל אחד ואחת מאתנו יש את הזכות המולדת להחליט על גופו, לשלוט על האנרגיה שבו ולחיות חיים בריאים, מאושרים ומלאים. וכמו שאחת מהמשתתפות במסע שעברתי בסופ"ש האחרון אמרה "אם כבר הגעתי לכאן ואין לי ברירה אלא להישאר, לפחות נחגוג" ואני אומרת גם: בואו נחגוג ונתענג ונעוף על עצמינו ועל החיים האלה. בצחוק, בבכי בשמחה ובעצב בכאב ובעונג בריקוד ובשירה ובכל דרך שתאפשר לנו לנוע בחופשיות בעולם בתוך הגוף הזה. כי ממנו אין כרגע דרך להשתחרר זה הבית שלנו זה הרכב שלנו שלוקח אותנו ממקום למקום בואו נאהב אותו בפשטות ובמשחקיות אותו ואת כל הגופים האחרים שלנו ואז יבוא שלום עלינו ועל האדמה ואז תבוא ההרמוניה בינינו ובין הכדור בין האדם ובין האדמה "Lokah Samastah Sukhino Bhavantu" "May all beings everywhere be happy and free, and may the thoughts, words, and actions of my own life contribute in some way to that happiness and to that freedom for all" צילמה ענת לוינסקי

אני מלינה ואני מכורה לאהבה. כמו שיש אנשים שמכורים לקפה, סיגריות, אלכוהול, שוקולד ועוד, אני מכורה לאהבה ולא סתם מכורה לאהבה לאהבה רומנטית בין גבר לאישה לאהבה שמפצחת את הלב לרסיסים וגורמת לו לרטוט ולדפוק בקצב גבוה כמו שיש אנשים שמכורים לספורט אקסטרים לטפס על צוקים, לצנוח במצנחים, לרכב על אופנועי שטח ככה אני באהבה הולכת על אקסטרים על מה שהכי מאתגר ובלתי אפשרי על מי שהלב שלי יודע שיהיה אתו קשה ממש שיש כאן מאמץ ועבודה וצריך להתאמן הרבה בכדי להצליח שבדרך אפול אולי אלף פעמים עד שאצליח עד שאגיע לפסגה או אנחת בשלום על קרקע בטוחה וזה המסע שלי כאן כרגע שלי ושל הלב הרוטט הצמא זה שמחובר באופן ישיר אל היוני, אל המין זה שמתאהב בקלות רק מלחוות חיבור ועונג ונקשר וחובר חוטים של אהבה שנשלחים כמו רשת של עכבישה מחכים רק לעכביש שיבוא וילכד ברשת ואני באמת לא יודעת אם זה טוב או רע זה מה שזה אני פשוט מתאהבת דווקא בזה שהכי קשה לו לפתוח את הלב אלי מתאהבת בזה שהלב שלו סגור וכואב כי אולי קשה לו להתמסר לעוצמות של האהבה כי אולי זה מפחיד אותו להרגיש ככה אהוב כל-כך כי יש עוד אלף ואחת סיבות אחרות שבגללן האהבה לא מתממשת ואני פשוט נפתחת לאהבה מחכה לה שתבוא מנסה שלא לסגור בחזרה את הלב אל מול חוויית הדחיה ולומדת לומדת להישאר עם הלב פתוח לומדת לתת אהבה מבלי להרגיש שחייבת לקבל בחזרה לומדת גם להגיד לא ולשים גבול ולהישאר שלמה עם אהבתי אלי עם אהבתי אליו עם חוסר המימוש בפיזי ועם תסמיני הגמילה לומדת לאהוב את עצמי בחזרה לתת לעצמי את כל מה שאני מבקשת לקבל למלא את עצמי באהבה ולהישאר פתוחה להשתנות שלה לאפשר מקום לכל הרגשות שעולים מתוך השבר לא להחליף התמכרות בהתמכרות רק לתת מקום לאהבה ללטף אותה ולהגיד לי שזה בסדר שמותר לי להתאהב ומותר לי להתאכזב ומותר לי לבטא אותי במילים בבכי בצחוק בריקוד ולהמשיך לאהוב גם כשכואב על הצילום האוהב ענת לוינסקי

רגשות איזה דבר מופלא ומורכב זה להרגיש לחוות את העולם באופן רגשי כמה אנחנו מונעים על-ידי הרגשות שלנו וכמה אנחנו מושפעים ומופעלים מהם. לרוב כשרגש כמו כעס, עצב, פחד, תסכול, אשמה או אכזבה עולים בנו נרצה להימנע מהם נרצה לא להרגיש אותם ולהדחיק אותם נעשה פעולות שונות על מנת להחליש את העוצמה של הרגשות האלה, ואף נרצה ממש להשתיק אותם. ולרוב כשרגש כמו שמחה, התרגשות ושלווה עולים בנו, נרצה להחצין אותם, לחלוק ולהראות לכולם שככה אנחנו מרגישים, למרות שגם אז לפעמים יצוצו הבושה והאשמה ולא יאפשרו מקום לרגשות האלה להראות. וככה אנחנו כיצורים אנושיים מפתחים כל הזמן אסטרטגיות בכדי לא לפגוש ברגשות מסוימים או בכדי ליצור מניפולציות שיקטינו, יחלישו או ישתיקו את הרגשות האלה. הדרכים ליצור מניפולציה רגשית הן שונות ומגוונות - אכילה רגשית, מסכים, סיגריות, אלכוהול, סמים, פורנו, מיניות ואפילו תרגול יוגה ומדיטציה או פעילות גופנית. נולדנו יצורים רגשיים שמבטאים את הרגשות שלהם באופן חי ואותנטי ברגע. כל תינוק שנולד ועדיין לא השפיעו עליו יכול לעבור מבכי מתפרץ לצחוק גדול תוך מספר שניות בלי צורך בשימוש בשום מניפולציה בכדי להחליש או להשתיק את הרגש. עם השנים לימדו וחינכו אותנו שלא כדי לנו לבטא רגשות. שזה אסור, שזה לא לגיטימי, שזה רועש מדי, או מפריע מדי לסביבה שלנו. למדנו להשתיק, להחליש, לדכא ולהדחיק את הרגשות שלנו. פיתחנו אסטרטגיות להימנע מראש מלפגוש אותם, או מיד כשאנחנו פוגשים אותם לפנות אל אותו מקור של "תמיכה" שמצאנו לנו בדמוי הרגל כזה או אחר. לרובינו אף אחד אף פעם לא אמר "זה בסדר להרגיש" "מותר לך להיות עצובה" "זה בסדר לבטא כעס" "מותר לך לפגוש תסכול, פחד או אשמה" את רובינו אף אחד לא לימד כלים לפגוש את הרגשות במלואם ולהתמיר אותם לאנרגיה של חמלה ואהבה. כמורה ליוגה במשך שנים כשהיה עולה בי איזשהו רגש קשה הייתי יושבת לתרגל מדיטציה ונשימות או הולכת לשיעור יוגה. זה אכן היה משפר לי את ההרגשה לאותם רגעים של תרגול, ויכולתי להרגיש שלווה רגעית ולעיתים אפילו חמלה, אך כשהייתי חוזרת הביתה ופוגשת באותה סיטואציה שגרמה לי לפגוש את הרגש מלכתחילה, הכל היה שוב צף ובדרך כלל הייתי מתפרצת בזעם וכעס על בן הזוג שלי, ומסיימת בתחושות של אשמה וכעס שרק יצרו כדור שלג שהביא לרגשות קשים אף יותר. מאז שנחשפתי לכלים של הטנטרה והטנטרה תרפיה החיים שלי השתנו והשתפרו לחלוטין. למדתי לפגוש את הרגשות שלי ולהרגיש אותם עד הסוף. למדתי להצליח לשחרר אותם לחלוטין ולא לחוות אותם בצורה קיצונית כל-כך. למדתי שמותר לי להביע כעס, וכריות נהיו החברות הכי טובות שלי. למדתי שלא יקרה לי שום דבר עם אבכה בכי תמרורים, והטישו נהיה לי אהוב חדש ישן. למדתי שזה בסדר לפחד ולהרגיש פחד עמוק שמרעיד את העצמות, ולמדתי לשקשק אותו דרך תנועה וקול. היום כשרגש חזק פוגש אותי אני כבר לא פורסת מזרן יוגה ומנסה להרגיע אותו דרך נשימות ותנוחות. היום כשרגש חזק פוגש אותי אני קודם מתבוננת בו ומברכת אותו שהוא הגיע לעשות איתי עבודה. אני לוחשת לו שיש לו מקום והוא מוזמן לבוא במלוא עוצמתו ולהתבטא. וככה אני חיה היום. נעה לי בגלים שבין הבעה רגשית אקספרסיבית וחזקה לבין רגעים ארוכים של תחושת שלווה, שמחה ולב פתוח שמאפשרים לי להיות בעשיה מבורכת, ליצור מערכות יחסים בריאות יותר ולתרגל מדיטציה ויוגה בנינוחות ונעימות. את הכלים של הטנטרה והטנטרה תרפיה אני מלמדת ומדריכה את המטופלים שלי בקליניקה כיצד להשתמש בהם בכדי להניע ולהתמיר את הרגשות הקשים. אני עדה לשינויים מבורכים בחיים של מי שבוחר להשתמש בכלים האלה בחייו באופן כללי ובחיי המין בפרט. אני מרגישה שיש בי רצון להעביר את הפרקטיקות האלה לעוד ועוד אנשים. להנגיש את הידע הפשוט והעוצמתי הזה גם מחוץ לקליניקה ולמפגשים האישיים. לתמוך באנשים לפגוש את החושך ומשם לצאת אל האור. נדרשים אומץ ופתיחות לבוא לפגוש את החלקים החשוכים שלנו, ומהם לצאת אל האור. אם זה מסקרן אתכם והפעיל אצלכם את הרגש, אולי זה הזמן לבוא לפגוש את עצמכם בחושך ובאור.

לאחרונה יצא לי לשתף בהזדמנויות שונות את הסיפור שלי איך הגעתי לעולם הטנטרה והמיניות המודעת והמקודשת. האמת שאני לא ממש חיפשתי להיכנס אל העולם הזה, ללמוד, לחוות ולחקור אותו, הוא פשוט הגיע אלי. בהזדמנויות שונות הכרתי גברים שונים אשר לימדו אותי באופן אישי לחבר בין מודעות לבין מיניות, לחבר בין קדושה למיניות ובין הלב למין. באמת שהתברכתי להכיר גברים מדהימים ולעבור חניכות אישיות שונות ומגוונות. זה לא בהכרח אומר שהייתה בינינו מיניות. לפעמים החניכה עבורי היתה להגיד לגבר שאני לא רוצה להיות איתו במיניות ולקבל הבנה ותמיכה מצידו, ולפעמים החניכה היתה שהגבר אמר לי שהוא לא רוצה להיות איתי במיניות, אך נשאר לחבק ולהכיל את כל הגל הרגשי שחוויתי בעקבות תחושת הדחייה. מתוך המפגשים והחוויות עם גברים מודעים וערים שמתרגלים מיניות מודעת וטנטרה, התחלתי לחקור את התחום דרך פסטיבלים, סדנאות, ספרים, הרצאות וסמינרים. ברגע שהתחלתי לחקור צללתי עמוק. הוקסמתי מכוחות הריפוי שיש לעבודה עם האנרגיה המינית ולעבודה סביב שיח על מיניות, חקירה של המיניות וריפוי של המיניות ולהשפעה שלהם על הגוף, הנפש והתודעה. הוקסמתי לגלות שהיוגה והטנטרה חולקות כלכך הרבה במשותף ובעצם יש לי בסיס מאוד רחב ויציב כמורה ליוגה, לחקור, ללמוד וללמד את תחום הטנטרה. בשנתיים האחרונות למדתי שלושה קורסים מקצועיים בתחום הטנטרה - עיסוי טנטרי, ריפוי טנטרי וטנטרה תרפיה. בנוסף עברתי חניכה בשאמניזם מיני של בית הספר לאמנויות המקדש ISTA. העמקתי והתמקצעתי בכל מה שחוויתי בעבר עם אותם גברים, בסדנאות, התכנסויות וסמינרים הפעם כמנחה וכמלווה. כבר יותר משנה וחצי שאני מלווה באופן פרטי נשים, גברים וזוגות בקליניקה להתחבר אל האנרגיה המינית שלהם בצורה בריאה ומודעת דרך כל הכלים שרכשתי בדרך. הרבה פעמים אנשים שהתחום ממש חדש להם מתייעצים איתי לאן ללכת. לאיזו סדנה, לאיזה פסטיבל, כנס או סמינר. לא תמיד אני יודעת לאן להפנות אותם, כיוון שלא כולם עברו את אותה הדרך שאני עברתי, ולא כולם בשלים להגיע מיד לסדנאות והתכנסויות נועזות. אני מוצאת שאין מספיק סדנאות שמלמדות את הבסיס של הטנטרה והמיניות המודעת, ומאפשרות קודם כל לנטוע שורשים שמהם אפשר לצמוח ולפרוח לתוך עולם החקירה הנועז, המרתק והמסקרן. בדיוק בשביל זה החלטתי לפתוח סדנת סופ"ש שנקראת טנטרה מהתחלה בסדנה זו נציב את היסודות של עולם הטנטרה המסורתית, הניאו טנטרה, המיניות המודעת והמקודשת. זוהי סדנת בוטיק שמיועדת רק ל 14 משתתפים ומשתתפות. היא מתאימה למי שעולם הטנטרה ממש חדש לו, וגם למי שכבר עשה דרך של חקירה ורוצה לקבל יסודות מוצקים יותר ויציבים יותר בכדי להמשיך ולחקור את העולם הזה בנועזות, בחופש ובעוצמה. בסדנה לא יהיה עירום פיזי ולא יהיה מגע באברים אינטימיים. כן יהיה עירום רגשי וכן נעסוק באינטימיות יש רק 14 מקומות, שזה אומר אינטימיות ויחס אישי מתרגשת ממש לחלוק אתכם מהידע והניסיון שלי לחיי התחלות חדשות

ערב אחרון של השנה העברית המסתיימת עוד רגע, יושבת בסלון ביתי החדש להתבונן ולסכם. אני לא ממש מאמינה שכבר חלפה לה עוד שנה. אז איך אסכם את השנה האחרונה, היא עפה כלכך מהר והיתה מלאה בערך כמו עשר שנות חיים. זאת היתה בעיקר שנה של למידה והשלה, שנה של קילוף שכבות ישנות ובניית יסודות חדשים, שנה של טרנספורמציה ולידה מחדש. השנה הזאת התחילה עוד לפני בואה של השנה העברית כשבניתי לי תופה שהכנסתי בא את כוונתי לטרנספורמציה ולידה מחדש, המשיכה עם טקס המון קווסט בו חוויתי השלה של המון פחדים, ומשם צלילה לתוך תהליך של לימודים עמוקים ואינטסיביים בטנטרה תרפיה, במקביל ללימודי תטא הילינג, שאמניזם נשי, שיטת המודעות לפוריות, סווט לודג'ים וצלילות בבריכה. בשנה הזאת חוויתי טרנספורמציות בכל רבדי החיים שלי והגשמתי כמה וכמה חלומות שרצו להתגשם כבר תקופה. הסכמתי ללב שלי שוב להפתח ולהתאהב כל כולי ולהכנס לקשר בלי שום הבטחה להמשכיות. הסכמתי להתמסר לאהבה כפי שהיא ובאמת להסתכל לפחדים בעיניים ולהשאר שם ולהתמודד עם כל השדים והפחדים שצפו ועלו. הסכמתי לעצמי להבחין בהשלכות השונות שבחיי ולראות מבעד להן, להשאר עם לב פתוח גם כשהכי בא לי לברוח. לסמוך יותר, לבטוח, להאמין בעצמי ולשמור על עצמי. השנה עבדתי רק באופן פרטי בקליניקה, לא קיימתי שום סדנה או ריטריט, למרות שהיו לי כמה כאלה בתכנון. התמקדתי בתהליכי טרסנפורמציה אישיים ובהנחיה של זוגות בסדנאות פרטיות בקליניקה. דייקתי עוד ועוד את העשייה והגבולות שלי וחוויתי המון אושר ומלאות מהתהליכים האישיים ומהמפגשים עם הזוגות. לקראת סוף השנה הגשמתי שני חלומות גדולים שרצו להתממש ולהתגשם כבר כמה שנים. טסתי לחו"ל אחרי 6 שנים שלא יצאתי מהארץ מלבד לסיני, והשתתפתי בסמינר ISTA לבל 2 ברומא. מתתי, חליתי בקורונה, עברתי בתעלת הלידה ונולדתי מחדש לתוך בית גדול ויפה עם קליניקה משלי והמון מקום ליצור, להתפתח, לגדול ולחלום עוד חלומות. לשנה הקרובה אני מבקשת לעצמי להרחיב את העשיה והיצירה שלי לעוד זוגות, קבוצות ויחידים. אני מבקשת לעצמי להסכים לגדול עוד כמימדי ביתי החדש ולהסכים להביא לעולם עוד מהמתנות הרבות שיש לי לתת. אני מבקשת לעצמי להסכים לקבל מהעולם את השפע שהוא רוצה לתת לי ולהסכים עוד ועוד גם לבקש. לשנה הקרובה אני מבקשת לעצמי להסכים לפתוח את הלב לאהבה אחת זוגית, יציבה, בטוחה, קרובה, קשובה, רגישה, מחבקת, מכבדת וכנה באופן רדיקאלי. מבקשת להכניס לחיי גבר בוגר ברוחו וצעיר בנשמתו, הרוצה לצעוד איתי יחד בספירלת החיים באומץ ובעוצמה. לשנה הקרובה אני מבקשת לעצמי להעמיק ולחזק את הקשרים של חיי. עם יובל, המשפחה שלי, החברים הקרובים והרחוקים והשבט האוהב העוטף אותי. מתרגשת לקראת בריאת כל המציאות הזאת מרגישה אותה בגוף כבר מתממשת רוטטת כבר את ההוויה של כל זה קורה ממש עכשיו מה אתם מבקשים לעצמכם לשנה הקרובה?

צ'אקרת הגרון האוניברסלית, הצ'אקרה החמישית, סוף סוף נפתחה והיא פעילה היום יותר מתמיד. היא הופעלה אצל מסה עצומה מאוד של אנשים, אשר היתה אצלהם חסומה. כבר לא ניתן להתעלם מזה שנוצרה כאן הפעלה גלובלית. אנשים מדברים היום על דברים שפעם העדיפו לשמור לעצמם. אנשים מסכימים להקשיב היום למידע שהיה זמין שנים, אך העדיפו להתעלם ממנו. אנשים יוצאים היום לרחובות להפגין על הדבר שהכי יקר להם - על החיים עצמם. ומה שעוד יותר משמעותי בפתיחה האוניברסלית הזאת של הצ'אקרה החמישית הוא שקיבלנו עם הפתיחה שלה גם חיבור ישיר אל ציאקרת הבסיס, הצ'אקרה הראשונה. אנחנו היום כאנושות פחות מפחדים לבטא את הצרכים הבסיסיים שלנו. לבקש את מה שמגיע לנו כאזרחים של הפלנטה הזאת - חיבור אל האדמה. חיבור אל מהות של יציבות, בטחון, וביטוי של הצורך שלנו לחיות חיים מלאי חופש ביטוי ולא רק חיים של השרדות. והתנועה הזאת מן האדמה, משורש הוויתינו, עולה מעלה ונשמעת החוצה בקול גדול. לא עוד שתיקה כהודיה. לא עוד הקטנה של הרצונות והצרכים שלנו. לא עוד הטמנה של ראשינו בחול. האנושות לומדת היום אולי בפעם הראשונה בחייה לומר "לא"! להקשיב לצרכים הבסיסיים שלנו - תחושת בטחון, הגנה, חום, קרבה ואהבה, ולבטא אותם החוצה אל מול מי שחינך אותנו שאסור לדבר. שנים על גבי שנים של סירוס ושתיקה מתפרצות החוצה בקול צעקה גדולה בכל הפלנטה. אנשים מתעוררים אל עבר היותם תודעה בתוך גוף. והגוף מבקש התייחסות, תנועה, מגע, חום - חיים. צ'אקרת הגרון מסמלת גם היטהרות וניקיון, ואלה קורים כרגע בכל העולם, ברמה האישית והגלובלית. זוהי הזמנה להתחיל ליצור תהליכים של ניקוי פנימי עמוק. כל אחד בדרך שלו ובטכניקה אליה הוא מתחבר. להיות מודעים יותר לכל מה שאנחנו צורכים ומכניסים אל גופינו. המים שאנחנו שותים, האוויר שאנחנו נושמים, המזון הגשמי והרוחני אשר נכנס אל גופינו והתדרים והאנרגיות הסובבות אותנו. זהו זמן קריטי של בחירה בעליה מעלה. אני צופה בכל זה ברשתות החברתיות ובמדיה ואצלי בקליניקה ובחיים הפרטיים ועולה בי אופטימיות קוסמית. שמחה להיות זאת שיכולה להכיל ולקבל את מי שרוצה להמשיך במסע להעלות הלאה מהגרון אל התודעה ואל הכתר. את מי שרוצה להעמיק את החיבור בין הצרכים והרצונות לבין הביטוי שלהם. מודה על הדרך שהובילה אותי להתחבר אל העולמות העליונים והתחתונים, ושוב לעלות מעלה ולרדת מטה ולנוע בספירלה שהיא אנרגית החיים, הזורמת בכל גוף ורוצה רק להתפרץ ולצאת ולהתחבר אל גופים נוספים. זיכרו שכשאתם אומרים "לא!" לאדם אחר אתם אומרים "כן" לעצמכם. זיכרו את עצמיותכם, את זהותכם היחודית שהיא אתם. והמשיכו לבטא את הקול שלכם בכל אמצעי אפשרי. עד אשר האדמה תשמע ותסלח ותחמול לנו על אי הידיעה ותקבל אותנו אליה בחזרה בפשטות באהבה בחמלה