אז מה אני עושה בחיים האלה או מה בעצם באתי לעשות כאן בגלגול הזה?

בסופ"ש האחרון עברתי מסע עוצמתי בטבע של ים המלח.

שלושה ימים בלי חשמל ובלי מים זורמים, עם חיבור ישיר לבריאה באמצעות טקסים עוצמתיים, הביאו אותי לחיבור עמוק לכל האלמנטים ומעבר להם.

התחברתי לאדמה, לאש, למי הקריסטל, לירח ולכוכבים ושאלתי אותם -

מה באתי לעשות כאן למען האלה בכדור הכחול והמטורף הזה שנקלענו אליו?

למה בחרנו להתגלם כישויות אור נצחיות בגוף ולשאת כל-כך הרבה סבל וכאב?

למה רוב האנושות חווה כרגע שחזור טראומה גילגולית וקולקטיבית ונמצאת במצב של קיפאון וכניעה, כשבעצם כבני אנוש יש לנו כוחות עצומים ברמה הפיזית, התודעתית, הרגשית והאנרגטית להתגבר על מכשולים ולהיות בעוצמה שלנו כנגד כל כוח אחר שמגיע מולנו.

למה אנחנו עדיין כלואים בתוך הגוף הזה?

וככל ששאלתי את האלמנטים והרוחות את השאלות האלה

לא קיבלתי תשובה ישירה אלא פשוט צחקתי.

לא יכולתי להפסיק לצחוק.

כן, זה אולי מוזר אבל מסתבר שזאת הייתה הדרך של היקום לתת לי את התשובות.

אל מול התחושות הקשות שהגוף שלי הרגיש בעוצמה וספג תחושות של פחד, צמצום, חוסר ערך עצמי, קורבנות, חוסר יכולת ביטוי, חרדה, בלבול וכאוס מוחלט כל מה שהוא ביקש לעשות היה לצחוק.

וגם קצת לבכות, אבל בעיקר לצחוק.

ולזוז

לרקוד, לרטוט, לשיר ולצעוק, לשחק ולהשתולל כמו ילדה

ולאפשר לכל האנרגיה הזאת להישלח אל האש ולמות ולהביא משהו חדש לעולם.

מאז שאני זוכרת את עצמי אני רוקדת.

כבר כשהייתי בת 5 רקדתי מלא מול המראה, והייתי עושה הופעות ריקוד לאמא וסבתא שלי בסלון.

בגיל 8 כבר התחלתי לרקוד בלט והייתי בחוג התעמלות קרקע, ומאז בעצם ועד היום אני לומדת ומתעסקת באמנות הזאת שנקראת לחיות בגוף.

כמעט כל מה שלמדתי ולימדתי בחיי הוא חיבור לגוף.

במשך שנים רבות חקרתי את החיבור לגוף הפיזי דרך טכניקות שונות ומגוונות של תנועה,

מגע, נשימה, ביטוי קולי, תזונה אורך חיים נכון ועוד.

גם החיבור לגוף התודעתי, הרגשי והאנרגטי הם חלק בלתי נפרד ממסע החקירה שלי,

אך זה תמיד מתחיל ומסתיים בגוף.

בשנים האחרונות העבודה החזקה של חיבור לגוף משכה אותי להתעסק באנרגיה המינית

ובחיבור שלה אל הגוף.

באופן בו אפשר להתחבר אליה, לרפא באמצעותה, לשלוט עליה וגם להשפיע באמצעותה על הקיום בתוך שדה האפשרויות הבלתי מוגבלות של החיים כאן.

אני עדיין נפעמת מהזכות שניתנה לי ורכשתי בכל 40 ומשהו שנותיי כאן על הכדור

להעמיק בעבודת הגוף ובחיבור אל הגוף.

ואיך שבסופו של דבר הגוף הזה שאנחנו חיים בו הוא באמת באמת מקודש ומיוחד.

וכמה שלכל אחד ואחת מאתנו יש את הזכות המולדת להחליט על גופו,

לשלוט על האנרגיה שבו ולחיות חיים בריאים, מאושרים ומלאים.

וכמו שאחת מהמשתתפות במסע שעברתי בסופ"ש האחרון אמרה

"אם כבר הגעתי לכאן ואין לי ברירה אלא להישאר, לפחות נחגוג"

ואני אומרת גם: בואו נחגוג ונתענג ונעוף על עצמינו ועל החיים האלה.

בצחוק, בבכי

בשמחה ובעצב

בכאב ובעונג

בריקוד ובשירה

ובכל דרך שתאפשר לנו לנוע בחופשיות בעולם בתוך הגוף הזה.

כי ממנו אין כרגע דרך להשתחרר

זה הבית שלנו

זה הרכב שלנו שלוקח אותנו ממקום למקום

בואו נאהב אותו

בפשטות ובמשחקיות

אותו ואת כל הגופים האחרים שלנו

ואז יבוא שלום

עלינו ועל האדמה

ואז תבוא ההרמוניה

בינינו ובין הכדור

בין האדם ובין האדמה

"Lokah Samastah Sukhino Bhavantu"

"May all beings everywhere be happy and free, and may the thoughts, words, and actions of my own life contribute in some way to that happiness and to that freedom for all"

צילמה ענת לוינסקי